Avodah Mailing List

Volume 15 : Number 044

Wednesday, July 6 2005

• [Hirhurim - Musings] Shaking Hands With Women
• Re: [Hirhurim] Pesak and Heresy
• heresy 19th century and today
• Re: Where were all the firstborn?
• Re: TIDE and the authenticity of recently published works of RSRH
• Re: heresy 19th century and today
• Ribis
• [Der Alter] Alei Shur (1:2 concl.)
• Roite Bendel
• Re: Ribis
• Roite Bendel
• [Hirhurim - Musings] Blogging Ethics
• Re: Ribis
• [Hirhurim - Musings] Shaking Hands With Women II

A man is not allowed to touch a woman for two reasons: 1) He is biblically
commanded to avoid all women with the status of nidah (Lev. 18:19). 2)
It might lead to improper thoughts, which are rabbinically prohibited
(Kesuvos 46a; Shulhan Arukh, Even Ha-Ezer 23:3).

Since a man may not touch a woman, one might conclude that this includes
social touching such as shaking hands. If this deduction is correct,
it has significant consequences. Standard business etiquette is to
shake hands with someone to whom you are introduced. This is much more
important than exchanging business cards, and refusing to shake hands is
quite shocking and, to many, offensive. A year or two ago, the New York
Times Magazine "ethicist" advised a woman to refuse to do business with
a man who would not shake her hand for religious reasons. If this is the
halakhah, so be it. I am sure that God can find other ways to provide our
livelihood. However, the question is whether this really is the halakhah.

It seems to me that there are two issues to discuss.

I. Kirvah She-Lo Be-Derekh Hibbah

The first is exactly what kind of touching is prohibited. The Shakh (Yoreh
De'ah 157:10) and Beis Shmuel (Even Ha-Ezer 20:1) disagree over whether
touching that yields no pleasure is permissible, with the Shakh ruling
leniently. R. Moshe Feinstein (Iggeros Moshe, Even Ha-Ezer vol. 2 no. 14)
rules that a man may sit next to a woman on a subway, even if they might
touch, because such touching yields no pleasure and is permissible,
clearly ruling like the Shakh. The Otzar Ha-Posekim discusses this
issue at length and demonstrates the authorities on both sides of the
issue. However, R. Shlomo Zalman Braun (She'arim Metzuyanim Ba-Halakhah
on Massekhes Avodah Zarah 17a sv. hava menashek, 20b sv. hakha nami),
writes that the majority of posekim rule like this Shakh.

II. Shaking and Enjoying

Is there sufficient pleasure in shaking a woman's hand to render it
prohibited, even according to the Shakh? R. Moshe Feinstein repeatedly
(Iggeros Moshe, Orah Hayim vol. 1 no. 113; Even Ha-Ezer vol. 1 no. 56)
ruled that a man enjoys shaking a woman's hand and it is therefore
prohibited.

As someone who has been shaking women's hands for years, I simply cannot
understand his reasoning. A quick handshake yields no pleasure, and is so
quick that it cannot even warm a cold hand. It also indicates no closeness
between the two parties and is the equivalent of saying "Hello." R. Joseph
B. Soloveitchik is quoted as having permitted shaking a woman's hand when
necessary, and I once went to the trouble of confirming this from people
who asked him directly. R. Mordechai Willig recommends what he calls a
"dead fish" handshake -- shaking with a limp hand.

Granted, all agree that someone who does feel pleasure from a handshake
should refrain from doing so. But a simple handshake does not, normally,
give any pleasure.

I would add that this certainly varies based on culture and in some
places a handshake might, indeed, be intended to demonstrate affection
or closeness. In that case, it would also be forbidden. In this vein,
R. Yosef Hayim of Baghdad (Od Yosef Hai 1, Shofetim) permits a woman
kissing a man's hand but not shaking it, because in his culture the
latter was considered an affectionate embrace.

I once heard a rabbi, who had previously worked for the OU, speak on
this issue. He said that he could not understand why many of his former
colleagues would shake hands with women while he went to amazing lengths
to avoid shaking hands with women on the few occasions in which it
arose. Had he only bothered to ask his colleagues, some of whom can
learn circles around him, he might have recognized that (they and)
their rabbinic mentors permit this when necessary.

RSC wrote:
>>>Who says he doesn't have the din of a koifer? And if he doesn't, why
>>>can't he touch your wine? There are heterim regarding tinok shenishba
>>>but they all deal with circumstances. In the purest sense of the word,
>>>a TS most definitely has the din of a koifer (haray hu kinachri). That
>>>was precisely R' Chaim Brisker's chidush in the Rambam; nebach en apikorus
>>>iz fort en apikorus.

And I wrote:
>> This is not necessarily so. Many Poskim state that there is no din of
>> stam yeinam on wine with which a tinok she'nishba came into contact. See
>> Nishmas Avraham YD 133:1 for a long discourse with many marei mekomos.

And he wrote:
>I don't have a Nishmas Avraham handy but I would be very surprised if
>their were any sources that were matir stam yeinam, shechita or anything
>else for a TS that formally announced that he did not believe in G-d. R'
>Chaim didn't and neither did R' Moshe. In fact, R' Moshe holds that even
>if a Jew keeps some mitzvos like hanachas tefillin, but is a michalel
>Shabbos bifarhesya, his wine and shechita is still assur even though he
>doesn't necessarily have the din of a koifer because we can be toleh that
>he is doing it l'tayavon (he needs the parnassa). Kal vachomer if a person
>had a full din of a koifer would we say that his wine is yayin nesech.

When did we up the ante to someone who "*formally* announced that he
did not believe in God?"

But since you do not have a NA, I will cite the original Hebrew sources
on my blog (can't do it here).

http://rygb.blogspot.com/2005/07/yayin.html

This is not to say I would pasken this way but to demonstrate that there
are mekilim.

YGB

[Since RYGB is mistaken about being able to post Hebrew here, here's the
remaining contents of the blog entry. For people with email systems that
do not handle Unicode, see the web archive. You might want to modernize...
-mi]

שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן ל
אמר יעבץ בעיקר דבר זה שנחלקו בו הגאונים הקדמונים אם מומר זוקק אשתו
ואשת אחיו ליבום וחליצה. כבר כתבנו הנלע"ד זה שנים רבות למעלה מעשרה
שנשאל אצלינו והשבנו כיד ד' הטובה עלינו בדברים קצרים מספיקים. וחלקנו
בין הפרקים. ועפ"ז יכולנו לקרב דעות החולקים. כמעט אפשר לומר דלא פליגי
רבוותא אלא מר אמר מילתא ומר אחריתא. עכ"פ לא ראינו להפריד לבבות
הפוסקים. קרובים לא נעשו רחוקים. כפי העולה בראשית המחשבה לרואה מחלוקתם.
כאשר יתבאר מתוך דברי תשובתנו המועתקת הלום. כרצון מעכ"ת נר"ו. (ועכשיו
זיכני השי"ת לראות שכיוונתי לדעת גדולים קדמונים בשבוע הלז במכירת הספרים
שעשה הה"ג נר"ו קנו לי ספר א' ישן נקרא כפתור ופרח אשר לא ראיתיו עד הנה.
וראה פניו לא פיללתי בעד הדין הלז כי לא יעלה על הדעת שידבר מזה שאינו
מענין הספר כלל שכל עסקו בדיני א"י והלכותיה. ובהיותי משוטט בו לרוב חשקי
כי חדת הוא לי וקדמון. אגב אורחא מצאתי לו ז"ל דברים בדין זה ממש כחילוק
שחילקתי מסברא דנפשי ומהראיה בעצמה, והנאני מאד ותקילא לי כי כולא
תלמודאי, ואמינא חדאי נפשאי). ואחר הדברים והאמת האלה אגע בצנור נדון
שלפנינו בקצה המטה אשר בידי הכהה ואומר עם קנ"י אם אמנם הפוסקים נחלקו
לשתי מערכות בדין זה. וזה זמן רב בעניותנו זכינו לדון להלכה כדעת המתירין
שנראית באמת דעה ישרה בריאה וחזקה כראי מוצק וכדאי לסמוך עליה בשעת הדחק
אף למעשה במקום שיש סניף טהור להקל בל"ז כאשר גלינו דעתינו בהעתק תשו'
הלז הכתובה ומונחת מאז. אבל אין הדברים אמורים אלא בידוע לעובד ע"ז
במוחלט כמו שביארנו שם בס"ד, משא"כ היכא דליכא למיקם עלה דמילתא בבירור.
בסתמא אמרינן דלבו לשמים כדמוכח בי"ד ובדוכתי טובא והארכתי בתשו' הנדפסת
בס"ד מחי' ש"י סי' ג' יע"ש. ובפרט האידנא דאפילו גוים שבח"ל לאו עע"ז
נינהו אלא מנהג אבותיהם בידיהם. כ"ש ישראל שהמיר שאינו בחזקת מין גמור
(להקל) עד שיוחזק לאדוק בע"ז. הא לא"ה ודאי תלינן דלטעמא דאיסורא בלחוד
קעבד. כמו שהוא מדרכן של עוברי עברה הללו רובן אינן עושין אלא להשביע
יצרן בעבירה או לחימוד ממון וכה"ג. ומומר כזה פשיטא דאסור להורידו מחיים
שאולה, אדרבא מצווים להחיותו, ולהחזיר אבדת גופו ונשמתו. כל כמה דלא פקר
להכעיס ואביק מיבק בע"ז, והארכנו בזה בתשו' הנ"ל הדפוסה כעת בעזה"י וכ"ש
היכא דאיכא נמי ידים מוכיחות דלבו לשמים ואוהב קרוביו כמו שמוכיח מ"ש
עליו אמו ע"פ כתבו. ש"מ דיהדות תקועה בלבו ואינו עושה אלא לפנים. ביחוד
אם הוא כאשר שמעתי שנשכר לחיילות ובא לידי מדה זו מחמת ממון מחמת חמוד
ממון וחסרון כיס ממון לא מחמת כוונתו לע"ז כלל, דכל כי האי אפשר דאפי'
יי"נ =יין נסך= אינו עושה. מיהא בנדון זה דזיקה פשיטא דאף לדברי המקילין
במומר. כה"ג חיישינן וליכא דשרי לה. דכל כי האי לאו מומר שמיה לכל דבר,
ואינהו ז"ל לא איירו אלא במומר לע"ז הגמור והמוחלט בודאי כנז'. וגם שהוא
בפנינו ועודנו לא ישוב מדרכו הרעה, לאפוקי היכא דליתיה קמן. דאיכא למימר
דהדר ביה ועבד תשובה. כה"ג נמי מי אמרי, לאפקועי זיקה בלא כלום הא לא
אשכחן למ"ד אפי' בודאי וק"ו לספק ושמא ר"ל דלא ידעינן ביה השתא דעומד
במרדו בברי.
שו"ת מלמד להועיל חלק א (או"ח) סימן כט
שאלה: במנין שלנו יש אחד או שנים שמחללים שבת בפרהסיא לא לבד במלאכתם כי
אם גם עושים מוגמר, ואפילו קידוש והבדלה אינם עושים, אי שרו לצרפם למנין.
תשובה: הפרמ"ג סי' נ"ה באשל אברהם /או"ח/ ס"ק ד' כ' דמחלל שבת בפרהסיא
אין מצרפין למנין. וכ"כ בתשו' חכם צבי סי' ל"ח, ואף דבשאילת יעבץ ח"א סי'
מ"ט משמע דכל עבריין מצרפין למנין כל זמן שלא נידוהו מ"מ לא כתב בפירוש
דגם מחלל שבת בפהרסיא מצרפין ואפשר דמודה בזה דאין מצרפין ועיין מ"ש
לענין זה בשו"ת משיב דבר סי' ט' שאוסר. וכ' המג"א /או"ח/ סי' קצ"ט ס"ק ב'
מי שהוא רשע בפרהסיא אין מזמנין עליו. וראיתי בשו"ת רשב"ן סי' צ' שהביא
בשם שו"ת דורש לציון דזה דוקא במומר להכעיס ובימינו אין עושין להכעיס
(וע' שו"ת רשב"ן סי' ס"ז) ותמוה דלהכעיס אפילו בא' משאר עבירות אין
מצרפין אותו כמבואר בפרמ"ג הנ"ל /או"ח/ סי' נ"ה, גם הביא שם בשו"ת רשב"ן
בשם ליקוטי חבר חלק ה' דף ק"ז שאחרי שגברו בעלי זרוע אין כח בידינו
להוריד כהן כזה אם עולה לדוכן. וע"ש עוד סי' קל"ט תשובה מהרה"ג מו"ה חיים
צבי מאנהיימער זצ"ל, ושם הביא ג"כ שו"ת מהר"י אסאד י"ד סי' נ' שמחללי
שבתות בזמנינו כ"ז שלא העידו עליהם בפניהם ובפני הב"ד שחללו בפני י'
מישראל אין אוסרים יין במגעם, שיש הרבה אחרונים סוברים דהא דמומר לחלל
שבת הוי מומר לכל התורה הוא רק מדרבנן עיי"ש בשו"ת יהודה יעלה. היוצא מכל
הנ"ל שעפ"י דין מחלל שבת בפרהסיא אין מצטרף למנין, אך בזמן הזה נוהגין
להקל אף בארץ אונגארן ומכש"כ בארץ אשכנז. וזכורני שפעם אחת אירע אבילות
לאיש אחד שחנותו פתוח בשבת, והוא אחד מבעלי בתים של קהלתנו, קהל עדת
ישראל, וירד לפני התיבה בבית הכנסת של קהלתנו, אך הגבאי ידע לרצות אותו
ולפייסו שלא ירד עוד מפני שהקהל ירננו על זה, ואח"כ הלך זה האיש לביהכ"נ
של חברת ש"ס, ואף שהגבאי דשם היה איש חרד ויר"א, הניחו לירד לפני התיבה
בלי מניעה, וכאשר שאלתי את הגבאי למה לא מנעו, אמר לי שכן הוא ג"כ מנהג
מימים קדמונים בבית המדרש דפה שאין מונעין מלירד לפני התיבה האנשים
שמסחרם פתוח בשבת, וכיון שהרבנים דשם שהיו אנשי שם לא מיחו מסתמא היה
טעמם ונימוקם עמם, ואפשר שסמכו ע"ז מה שכתוב ג"כ בשו"ת בנין ציון החדשות
סי' כ"ג שמחללי שבת בזמנינו נחשבים קצת כתינוק שנשבה לבין הנכרים, מפני
שבעוה"ר רוב ישראל בארצנו מחללי שבת הם, ואין דעתם בזה לכפור בעיקרי
אמונתנו עיי"ש, וכן הגיד לי הרב מו"ה משולם זלמן הכהן ז"ל בשם הגאון בעל
שואל ומשיב שכתב שהאנשים מאמעריקא אינם נפסלים ע"י חילול שבת שלהם מפני
שהם כתינוקת /כתינוק/ שנשבה לבין הנכרים אח"כ מצאתי כעין זה בהגהות רע"א
לי"ד סי' רס"ד ועיי"ש סברות להקל, אבל ע' פמ"ג א"ח סי' רפ"ב א"א ס"ק ז',
וע' ספר חסידים סי' תשס"ח (ואין לי פנאי כעת לחפש תשובה זו דמיירי לענין
גיטין בפנים בשו"ת שו"מ). יהי' איך שיהי' המקיל לצרף אנשים כאלו למנין יש
לו על מי שיסמוך, אך מי שיכול לילך לבהכ"נ אחר בלי להכלים איש, פשיטא
דמהיות טוב שלא יסמוך על היתר זה, ויתפלל עם אנשים כשרים. עוד יש סניף
להקל דבזמננו לא מיקרי מחלל שבת בפרהסיא, כיון שרובן עושין כן, דבשלמא אם
רוב ישראל זכאין, ומעטים מעיזים פניהם לעשות איסור זה הרי הוא כופר בתורה
ועושה תועבה ביד רמה ופורש עצמו מכלל ישראל, אבל כיון דבעו"ה רובם פורצים
הגדר תקנתם קלקלתם, היחיד חושב שאין זה עבירה גדולה כל כך וא"צ לעשות
בצנעה, ופרהסי' שלו כבצנעה, ואדרבה היראים קרואים בזמננו פרושים
ומובדלים, והפושעים הם ההולכים בדרך כל הארץ.
שו"ת מהרש"ם חלק א סימן קכא
להרב הגאון וכו' מו"ה שמעון סופר נ"י אבד"ק ערלוי בארץ הגר.
מכתבו הגיעני, וע"ד שאלתו באחד שאפה מצת מצוה והלש הוא מחלל ש"ק בפרהסיא,
אבל לא במלאכות החמורות המפורסמות להמון עם. והביא מיו"ד סימן רס"ד דמומר
לחלל שבת דינו כגוי, ולדעת הרשב"א פסול במצה ע"י לישת גוי וישראל עע"ג.
אך בנ"ד אמר בפירוש לשם מצת מצוה.
הנה גוף הדבר לא ביאר אם הלש הראשון בתוך האגן היה איש כזה. ואם כן הוא,
הרי המגלגלים המצות כל א' לש עיסה שבידו שנית, להעריכה יפה ולהיות ראויה
למצה, א"כ בכה"ג י"ל דלכ"ע כשר. כהא דכתבו הרא"ש והטור ביו"ד רסי' רע"א,
לענין עיבוד של עכו"ם, דסגי כשיחזור וימתח ויתן עליו סיד. ובמג"א סימן
ל"ג סק"ד, ודג"מ, ותשו' רע"א סימן ע'. ובנ"ד שצריך עוד להעריכה לכ"ע מהני
לישת המגלגלים לשמה, להכשיר העיסה. ואם זה שלש באגן היה ישראל כשר,
והמעריך ומגלגל המצה היה מחלל ש"ק, פשיטא דכשר שכבר נילוש לשמה. ולכאורה
היה נראה עוד לפמ"ש בחיבורי דע"ת סימן ב' בשם הת"ח עירובין (ס"ט), וא"ר
או"ח סימן שפ"ה, דגם במחלל ש"ק בפרהסיא, אם בפני אדם גדול הישראל הוא
נשמר מלחלל, אינו בכלל מחלל בפרהסיא, א"כ גם בנ"ד יש לומר כן. אבל הדבר
פשוט דדוקא בנתברר כן שמשמר השבת בפני אדם גדול, ומי יודע אם בנ"ד כן
הוא. אבל גם בלאו הכי כיון שבנ"ד אמר בפירוש שעושה לשם מצת מצוה, אין
חשש. וגם כיון שאינו מחלל בדברים חמורים המפורסמים לכל, יש לומר דדמי להא
דחו"מ סימן ל"ד סכ"ד. וגדולה מזו כתב הב"י בא"ע סימן מ"ד בשם העיטור, דלא
מקרי מחלל שבת אלא בעבודת קרקע. וכ"ה בתשב"ץ ח"ג סימן מ"ג מ"ז, וחידושי
רע"א ליו"ד סי' ב'. ואף דלא קיימא לן כן, מכל מקום הרי מבואר בב"י שם
סימן מ"ב בשם מ"כ, דאם לא נתברר שמחלל שבת בשל תורה, וספק שמא רק בדרבנן,
לא נפסל לעדות. ומכל שכן שלא נעשה מומר בפרהסיא, דאפילו אם חילל שבת בשל
תורה, שמא היה בשגגה ואומר מותר וכדומה, או שסבור שהעשרה הרואים אין
יודעים שהוא אסור מה"ת, ולא מקרי פרהסיא. וראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות
סימן כ"ג, דבזה"ז שמתפללים בשבת, ומודים בבורא עולם, ומלים בניהם,
ונוהגים בגיטין וקידושין, שהם עיקרי הדת, יש להקל שלא יהא מגעם עושה
יי"נ, ע"ש, וה"נ בנ"ד. וע"ש דדוקא במבורר שיודע דיני שבת, ומעיז פניו
לחלל בפני עשרה, דינו כמומר גמור ומגעו יי"נ ע"ש. וע' ברשב"א הובא בב"י
יו"ד סי' קי"ט, ובא"ז הל' שחיטה סוף סימן שס"ז, בשם בה"ג, ובאשכול הל'
שחיטה סי' ב', ושע"ת לר"י שער ג' אות קמ"ב, ותשב"ץ ח"ג סימן שי"ב, ונה"ך
סימן קכ"ג סקכ"א. וע' בברכ"י יו"ד סימן קכ"ד, דהמחלל שבת קודש בפרהסיא
עושה יין נסך במגעו, ולפי הנ"ל לאו כללא הוא. והנלע"ד כתבתי.
שו"ת יביע אומר חלק א - יו"ד סימן יא
(יב) וראה ראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות (סי' כג) שכ', שאף על פי שמעיקר
הדין מומר לחלל שבתות עושה יין נסך במגעו, מ"מ לפושעי ישראל שבזמנינו יש
לדון אם אין להם דין אומר מותר, דהוי דוקא שוגג קרוב למזיד, אחר שבעוה"ר
פשתה המספחת לרוב עד שנעשה חלול שבת אצל רובם כהיתר. ועוד שיש בהם
שמתפללים תפלת שבת ומקדשים קידוש היום, ואח"כ מחללים שבת במלאכות
דאורייתא ודרבנן, והרי מחלל שבת ה"ט שנחשב כמומר מפני שהכופר בשבת כופר
בבריאה ובבורא, ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית. וזה הרי מודה
בתפלה וקידוש על מעשה בראשית. ומה גם בניהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני
שבת שדומים לתינוק שנשבה בין הגוים. ולכן לענ"ד אף שהמחמיר להחשיב נגיעת
יין של הפושעים הללו לסתם יינם תע"ב, אכן גם המקילים יש להם ע"מ שיסמוכו,
אם לא שברור לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד,
שזה ודאי חשיב כמומר גמור ואוסר יין במגעו. עכת"ד. וקצת סמוכין לזה ממ"ש
בשו"ת מהרי"ל (סי' קצד), שאין לפסול בזה"ז שחיטת אפיקורוס המבזה ת"ח,
שאע"פ שגדול עונו מנשוא, ואמרינן שאין להם חלק לעוה"ב, מ"מ נראה בעיניו
שהוא דבר קטן וחוצפא בעלמא, ומש"ה אינו חשוד לעבור על שום עבירה. וכה"ג
(בב"מ ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. והרי קי"ל בפ' חלק, שהמודה
בתחיית המתים ע"פ הקבלה, אלא שאומר שאינה מן התורה, אין לו חלק לעוה"ב,
וכי תעלה על דעתך ששחיטתו תפסל, והא מוזהר הוא בכל המצות ומדקדק בהם.
ע"ש. והביאו להלכה התבואות שור (סי' ב סי"ז), וכתב, שיש ללמוד מזה לשאר
עבירות הקלות בעיני ההמון, שכשרה שחיטתן בלא בדיקת סכין. ע"ש. וכן העלה
בשו"ת בית שמואל אחרון (חיו"ד סי' ד). והביא דברי הרמב"ם (פ"ד מה' שחיטה
הט"ז), שהצדוקים ובייתוסים שחיטתן אסורה, שהם אינם מאמינים בתורת השחיטה,
ואם שחטו בפנינו שחיטתן מותרת. ע"כ. אלמא דהא דהכופר בדברי רז"ל דינו
כעכו"ם, היינו דוקא כשכופר בעצמו, אבל היכא שמעשה אבותיו בידו, אע"פ
שכופר בדברי רז"ל, לא הוי כמומר לכל התורה כולה. ע"ש. [ובעיקר דין מומר
לחלל שבתות בפרהסיא, ע' בשו"ת רש"י (סי' קסט) שכ', בהא דאר"ה האי תנא הוא
דחמירא ליה שבת כע"ז (עירובין סט:) ש"מ דלית הלכתא כהאי תנא, דיחידאה
הוא. ע"ש. אך אין כן דעת שאר פוסקים].

<Neither of the above understandings provides a source for declaring
previously accepted views of rishonim to be heresy. However the labeling
previously acceptable views heresy or prohibited is consistent with the
tactics used in the polemical fights against the Reform movement during
the 19th century.>

I am not sure why RDE limits this to the 19th century. This is precisely
the fight over R. Slifkin's viewpont. R. Feldman makes the point that
following the views of major rishonim does not rescue a work from being
heretical if present day poskim (or more accurately his poskim) don't
accept it.

-- 
Eli Turkel

From: Micha Berger <micha@aishdas.org>
> ....The laws of pidyon haben speak of the bechor of an eishes leivi
> being patur from pidyon.

See the Daas Zekeinim leBT - Bamidbor 3:47.
I am not sure that I understand the reasoning there why Leviyim don't
need Pidyon.

    SBA

Just curious-who was the editor of the volume of the letters of RSRH
and the most recent edition of The Nineteen Letters?

Steve Brizel
Zeliglaw@aol.com

Eli Turkel wrote:
><Neither of the above understandings provides a source for declaring
>previously accepted views of rishonim to be heresy. However the labeling
>previously acceptable views heresy or prohibited is consistent with the
>tactics used in the polemical fights against the Reform movement during
>the 19th century.>

>I am not sure why RDE limits this to the 19th century. This is precisely
>the fight over R. Slifkin's viewpont. R. Feldman makes the point that
>following the views of major rishonim does not rescue a work from being
>heretical if present day poskim (or more accurately his poskim) don't
>accept it.

I did not intend to limit this tactic to the 19th century. However it
was clearly and widely used then - perhaps for the first time. I don't
have an earlier source for the practice.

Daniel Eidensohn

Question for the group. If I take out a loan for family member from a
lending institution. He pays back the loan including the ribis. Do I
need a heter Iskah? Please offer MM.

Kol Tuv
Menachem Brick

"Man wasn't created unto himself alone. Each and every person is a bead
in the great chain from Adam to the Moshiach."
"The person who comes to serve G-d with strong feelings (of devotion)
assumes he's engaged in `Divine Service'. He pours out his soul in
prayer and studies Torah assiduously -- while issues of common decency
and helping others seem to him to be a waste of time that could be
better spent studying. Such a person is bound to be out of touch with
his true (spiritual) rank, his body and its functions, and with his
responsibilities to his family and surroundings .... (and) will not
succeed .... In fact, we might even say that man draws closest to G-d
most especially when he does something dry (i.e., `dull') like rushing
to do someone a favor or doing a mitzvah for someone assiduously, and
meaning only to help that other person efficiently without any kind of
`lofty' thought. For one whose feet aren't on the ground isn't a (real)
human being."

[Post #2 -mi]

"A wrongdoer's cravings are detached from Divine service when they
should really be housed there specifically. For even bodily cravings
can be used in one's Divine service when they're applied to mitzvot.
Doing that is called (using) `Holy Fire'. But detaching your cravings
from Divine service and (using them for) bodily needs exclusively only
fosters more of that .... What we're to do is elevate the body rather
than demean the soul, G-d forbid!"

???? ??? ?? ?? ?"?:
????: ?????? ????? ?????? ???? ???? ?????? ?? ????? ???? ????? ???? ??? 
???? ?????? ?????? ?? ???? ???? ???? ??????:

Mishnah: It is permitted to go out on Shabbos with a locust's egg,^ with
a fox's tooth, or with a nail from one who was crucified, for purposes
of healing. These are the words of R' Meir, but the Sages prohibit even
during the week, because of the ways of the Emorites.

Shulchan Aruch (Orach Chaim 301:27)^1 rules in accordance with the view
attributed to R' Meir: So long as it is obvious that a folk remedy is
being used for healing purposes, it is permitted to use it, and therefore
permissible to wear it in the public domain on Shabbos (as in the case of
any proven remedy [a ???? ????? ]; see Mishnah Berurah 301:104^2 ). If,
however, it is not obvious that the folk remedy is for healing purposes,
it is forbidden to use it - because of the prohibition of following
"in the ways of the Emorites," i.e. giving credence to superstition -
and therefore it is also forbidden to wear this folk remedy in the public
domain on Shabbos.

Shemiras Shabbos K'Hilchasah 34:15 extrapolates from these permitted cases
to contemporary "alternative medicine" remedies - viz., anti-rheumatism
copper or magnetic bracelets. Although the bracelets are of dubious
therapeutic value,^3 nevertheless their use is permissible because it
is evident that the user does believe they are therapeutic, and they
are obviously being worn for that purpose. They therefore are not in
the category of a superstitious remedy, and therefore may be worn in
the public domain on Shabbos (see Mishnah Berurah 301:105^4 ).

It therefore seems, that while alternative remedies that are well-known
to be based on some form of therapeutic theory - even a questionable
theory - may be worn in the public domain on Shabbos, remedies that are
purely "spiritual" (even if imbued with some "mystical" character, so
long as the remedy is not proven), and therefore known not to be based
on any form of therapeutic theory, would be forbidden to be worn in the
public domain on Shabbos. This rule would preclude wearing red threads
(the "roite bendel") as bracelets in a public domain on Shabbos.

1. ??"? ???? ???? ???? ?"? ???? ?"?: ?????? ????? ?????? ???? ?? ????
?????? ????? ??? ???? ??? ???? ???? ?? ???? ???? ?????? ??? ??? ??? ????
???? ????? ??? ?? ???? ???? ???? ???? ?? ???? ???? ????? ???? ???? ????
??????...

2. ???? ????? ???? ?"? ?"? ?"?: ????? ?????? - ??? ??? ????? ????? ????
???? ?? ????? ??? ?????? ??? ??? ????? ?????? ?????? ??? ??? ??? ????
????? ???? ???? ??? ???? ?????? ????:

3. From Rheumors, "A quarterly publication brought to you by Arthritis &
Rheumatism Associates, P.C.," Volume 3, Number 2, Spring 1992: Q. What
will a copper bracelet do for my arthritis?A. Probably very little. The
use of copper in healing dates back to the ancient Egyptians and Greeks.
Even modern folklore holds the copper bracelet as having certain
curative properties for arthritis. Although some poorly controlled and
inadequately designed studies have shown limited effectiveness, there
is little scientific evidence to allow confidence in the use of a copper
bracelet as the sole treatment for arthritis. If you'd like to chance a
"cure" it wouldn't hurt you, but it probably wouldn't help you either.
Use it along with your aspirin! Herbert S.B. Baraf, M.D.

4. ???? ????? ???? ?"? ?"? ?"?: ???? ???? ?? ???? ????? - ????? ????
???? ????? ?????? ??? ????? ?????? ??"? ???? ?????? ??????? ???? ??????
??? ?????? ??? ?????:

On Tue, 05 Jul 2005 22:02:32 -0400 Leah & Menachem Brick
<levaynim@optonline.net> writes:
> Question for the group. If I take out a loan for family member from
> a lending institution. He pays back the loan including the ribis. Do I
> need a heter Iskah?

If you don't you're oveir on Ribis D'Oraisa.Since it's your responsibility
to pay the bank, not his, he's paying YOU interest.

Gershon
gershon.dubin@juno.com

[Take II. I still don't have the technology or the habits down pat for
Hebrew support. Growing pains.
Along the same lines: Contact me privately if you know how to shoehorn
UNICODE utf-8 into Eudora or Juno free email. -mi]


מסכת שבת דף סז ע"א:
משנה: יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה דברי
רבי מאיר וחכמים אוסרין אף בחול משום דרכי האמורי:
Mishnah: It is permitted to go out on Shabbos with a locust's egg, with
a fox's tooth, or with a nail from one who was crucified, for purposes
of healing. These are the words of R' Meir, but the Sages prohibit even
during the week, because of the ways of the Emorites.

Shulchan Aruch (Orach Chaim 301:27)1 rules in accordance with the view
attributed to R' Meir: So long as it is obvious that a folk remedy is
being used for healing purposes, it is permitted to use it, and therefore
permissible to wear it in the public domain on Shabbos (as in the case
of any proven remedy [a קמיע מומחה ]; see Mishnah Berurah 301:104^2). If,
however, it is not obvious that the folk remedy is for healing purposes,
it is forbidden to use it - because of the prohibition of following
"in the ways of the Emorites," i.e. giving credence to superstition -
and therefore it is also forbidden to wear this folk remedy in the public
domain on Shabbos.

Shemiras Shabbos K'Hilchasah 34:15 extrapolates from these permitted cases
to contemporary "alternative medicine" remedies - viz., anti-rheumatism
copper or magnetic bracelets. Although the bracelets are of dubious
therapeutic value,3 nevertheless their use is permissible because it is
evident that the user does believe they are therapeutic, and they are
obviously being worn for that purpose. They therefore are not in the
category of a superstitious remedy, and therefore may be worn in the
public domain on Shabbos (see Mishnah Berurah 301:105^4).

It therefore seems, that while alternative remedies that are well-known
to be based on some form of therapeutic theory - even a questionable
theory - may be worn in the public domain on Shabbos, remedies that are
purely "spiritual" (even if imbued with some "mystical" character, so
long as the remedy is not proven), and therefore known not to be based
on any form of therapeutic theory, would be forbidden to be worn in the
public domain on Shabbos. This rule would preclude wearing red threads
(the "roite bendel") as bracelets in a public domain on Shabbos.

1. שו"ע אורח חיים סימן ש"א סעיף כ"ז: יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל
ובמסמר הצלוב בין בחול בין בשבת ואין בו משום דרכי האמורי וכן בכל דבר
שהוא משום רפואה אבל אם עושה מעשה ואין ניכר בו שהוא משום רפואה אסור משום
דרכי האמורי...

2. משנה ברורה סימן ש"א ס"ק ק"ד: בביצת החרגול - הוא חגב ועיין בגמרא למאי
עבדי כל דברים אלו ובזמנם היו אלו דברים איתמחו לרפואה ויש להם דין קמיע
מומחה ושרי לצאת בהן כשהן תלויין עליו:

3. From Rheumors, "A quarterly publication brought to you by Arthritis &
Rheumatism Associates, P.C.," Volume 3, Number 2, Spring 1992: Q. What
will a copper bracelet do for my arthritis?A. Probably very little.
The use of copper in healing dates back to the ancient Egyptians and
Greeks. Even modern folklore holds the copper bracelet as having certain
curative properties for arthritis. Although some poorly controlled and
inadequately designed studies have shown limited effectiveness, there
is little scientific evidence to allow confidence in the use of a copper
bracelet as the sole treatment for arthritis. If you'd like to chance a
"cure" it wouldn't hurt you, but it probably wouldn't help you either. Use
it along with your aspirin! Herbert S.B. Baraf, M.D.

4. משנה ברורה סימן ש"א ס"ק ק"ה: ואין ניכר בו משום רפואה - היינו שאין
ניכר שיהיה לרפואה והא דמותר בדברים הנ"ל כיון שיאמרו היודעים שהוא לרפואה
מצד הסגולה הוי כניכר:

R. Dr. Asher Meir discusses whether an employer can take
action against an employee due to the latter's blog (here
<http://www.aish.com/societyWork/work/The_Jewish_Ethicist_Blogging_Ethics.asp>)

At 10:54 PM 7/5/2005 -0400, [R Gershon Dubin] wrote:
>On Tue, 05 Jul 2005 22:02:32 -0400 Leah & Menachem Brick
><levaynim@optonline.net> writes:
>> Question for the group. If I take out a loan for family member from
>> a lending institution. He pays back the loan including the ribis. Do I
>> need a heter Iskah?

>If you don't you're oveir on Ribis D'Oraisa.Since it's your responsibility
>to pay the bank, not his, he's paying YOU interest.

This situation commonly occurs with credit cards where one person
"borrows" another's credit card. Here the issue is not only interest
payments, but I would think it could also be a problem with fees for
late payment.

mendel

I received some good feedback from yesterday's post about shaking women's
hands. The following is in response to some of the feedback.

I. Clarification

Importantly, I did not mean to imply that most or even many rabbis
who work at the OU will shake a woman's hand. I have no idea what
the status is or whether the OU has a policy on it. I was told that R.
Yisroel Belsky wrote a paper in which he prohibits it while someone wrote
in the comments that his friend saw R. Hershel Schachter do it and,
upon questioning, said it is preferable to making a woman feel bad. I
have no independent knowledge of R. Shachter's position on this.

II. Hirhurim

I wrote that "It might lead to improper thoughts, which are rabbinically
prohibited." R. Yehuda Henkin pointed out to me that I was being
too presumptive by referring to the prohibition as rabbinic. He is
entirely correct. It is, in fact, a major dispute over whether it is
of rabbinic or biblical origin. See Otzar Ha-Posekim 23:3 and She'arim
Metzuyanim Ba-Halakhah on Avodah Zarah 20b.

III. Derekh Hibah

An important question that I did not address is what "derekh hibah"
means. I waffled a bit and alternately referred to it as "touching that
yields no pleasure," "enjoys," "yields no pleasure, and is so quick that
it cannot even warm a cold hand," "indicates no closeness between the
two parties."

A perusal of the massive work Otzar Ha-Posekim (20:3:1) yields two
positions on what, according to the Shakh's position, is prohibited.
The Shakh himself writes "derekh hibas bi'ah" which I would translate as
"in a sexually desirous manner." Others, however, refer only to "derekh
hibah," "in an affectionate manner" or receiving "hana'ah," "pleasure."

The last, which seems the most difficult to justify in the sources, is
the strictest. It would imply that a handshake that warms the other's
hand is prohibited because there is non-sexual pleasure derived.

The middle position might include non-sexual but friendly touching.
The first, though, would only permit obviously sexual behavior [deleted
by sensor -mi].

R. Yehuda Henkin advocates this first position, which the Shakh writes
explicitly. See his Bnei Banim, vol. 1 nos. 37:7-9, 39; vol. 4 nos. 11,
13:2.

*********************


[ Distributed to the Avodah mailing list, digested version.                   ]
[ To post: mail to avodah@aishdas.org                                         ]
[ For back issues: mail "get avodah-digest vXX.nYYY" to majordomo@aishdas.org ]
[ or, the archive can be found at http://www.aishdas.org/avodah/              ]
[ For general requests: mail the word "help" to majordomo@aishdas.org         ]