Meshekh Chokhmah – Terumah – Who can be a Talmid Chakham?

The Torah (Shemos 26:15) says that the poles used to carry the aron may not be removed from it. Even when the Mishkan was assembled, and the aron wasn’t being moved. Why? What lesson can we take from this?

Rav Meir Simchah haKohein miDvinsk takes two lessons — one pragmatic about how it takes a village to have a talmid chakham, and a philosophical one about the difference between pragmatic elements of a mitzvah and those that are more purely about the message. I added a third lesson, about what we can learn from the Meshekh Chokhmah not combining the two into a greater messach. It seems he avoids telling us that our support of a talmid chakham is purely about the mitzvah, that we are to trust that Hashem would take care of his well-being even without our trying. Why?


Audio:

 

Video:


שמות כ״ה:ט״ו

בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ׃

In the rings of the aron the poles must be, do not remove them from it.

 

משך חכמה

בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ, ואמרו ז״ל:

[(ואמר) ר׳ אלעזר המזיח חושן מעל האפוד] והמסיר בדי ארון לוקה [שנאמר (שמות כח, כח) לא יזח (שמות כה, טו) ולא יסורו    – ע״ז דף ע״ז ע״א]

והנה במזבח כתיב

[וְהוּבָא אֶת־בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת] וְהָיוּ הַבַּדִּים [עַל־שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ] בִּשְׂאֵת אֹתוֹ׃ [- שמות כ״ז:ז]

וכן בשולחן.

מה שאין כן בארון הבדים הם קבועים בו תמיד הלא דבר הוא.

ונראה עפ״י מדרש שהארון רומז לכתר תורה שהוא מונח לכל הרוצה ליקח, והנה הת״ח צריך סעד לתומכו שיהא עשיר מטיל מלאי לכיסו וכתודוס איש רומי ובזה תורתו מתקיים, וכן אמרו ז״ל גם על הארון ביומא דף ע״ב [ע״ב] כתיב

[ר׳ יוחנן רמי כתיב (דברים י:א)] ועשית [לך ארון עץ וכתיב (שמות כה, י) ועשו ארון עצי שטים] מכאן* לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו

ולזה באו הבדים שלעולם הבדים הם המחזיקים בה, הם הסומכים ידי הת״ח שהוא הארון לעדות ד׳ ותורותיו, ומהראוי שיהיו תמיד אוחזים בארון הברית לא יסורו ממנו וכמו שהפליגו רז״ל בירושלמי פ״ז דסוטה לא למד ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה בידו להספיק וכו׳ לכן באו הבדים קבועים בו תמיד. (ומצאתי באשיך.)

וע״ד המושכל. הנה נודע שיטת רמב״ם דצריך להדליק הנרות גם ביום שזהו בכלל הטבת הנרות לדידיה, ושיטתו מושכלת, דכמו שאמרו ז״ל

[מתיב רב ששת: “מחוץ לפרוכת העדות יערוך”] וכי לאורה הוא צריך? [והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל.]

ולהראות כי הוא אין צריך להאיר רק שזה חוק דתיי הוצרך להדליק גם ביום, כמו שההדלקה ביום אינו להאיר כן ההדלקה בלילה שלשניהם ענין אחד, כן הארון שהוא נושא את נושאיו (סוטה דף ל״ה) ואין הבדים לשאת אותו שהוא נושא את עצמו כי הוא משכן כבוד הנושא העולמים, לכן צוה כי הבדים בל יסורו ממנו להורות כמו שאין ענין להבדים בעת היותו מונח באוהל מועד, ככה בשעה שנושאין אותו על הכתף אין זה ענין הנצרך להכבוד הנשוא כביכול, לכן לא יסורו הבדים ממנו תמיד כמו שהנרות בהיכל דולקים תמיד

ודו״ק.

*Rav Yochanan is making this deduction from the difference in number. In Devarim it’s “ve’asisa — and you [in the singular, one person] shall make”, but in Shemos (a few pesuqim ago) it reads “ve’asu — and they will make”, in the plural.

You may also like...

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *