ב: אִם הוּא דָבָר מֻעָט כָּל-כָּךְ שֶׁאֵין מִי שֶׁיַקְפִּיד עָלָיו כְּלָל, כְּגוֹן לִטּוֹל מֵהַחֲבִילָה קֵיסָם לַחֲצוֹץ בּוֹ שִׁנָּיו, מֻתָּר. וּמִדַּת חֲסִידוּת לְהִמָּנַע גַּם מִזֶה
If it is something very small, to the extent that no one cares about it at all, such as taking from a bundle a single splinter to put between his teeth [as a toothpick], it is permitted. But it is a middah of piety to refrain even from this.
ג: אֲפִלּוּ לִגְנוֹב עַל דַּעַת לְהַחֲזִיר, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לְצַעֲרוֹ קְצָת אוֹ בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק, גַּם כֵּן אָסוּר
Even theft with the intent to return it, just that he wants to call him a small concern or [doing it] in a humorous vein, this too is prohibited.
